שטייגן פורטל עולם התורה
מבזקים
> ציור לפרשת השבוע להורדה!
מאת הצייר ר' יוני גרשטיין הי"ו
עכשיו באתר שטייגן
1062 אורחים
כתבות

הדרכת לימוד "בקיאות"

22/08/2008

אדר תשס"ב

בפתח-הדברים:

אין כונת המאמר לקבוע כללים מדוייקים (וגם אין אפשרות לכך, מאחר ואין בני-אדם שוים בתכונותיהם), וברוב הדברים אין אלא עצות כלליות (בתוספת פירוט והדגשת דברים נזנחים). והם יועילו בעז"ה לעורר את המחשבה, להביא את הקורא להמשיך להתבונן להתייעץ ולברר, בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד". (עקב קוצר-הזמן, נכתבו עניינים מסויימים בתִמצות ובקצרה).

 

המאמר נכתב עבור המתחילים לימוד גמרא בגיל מבוגר-מעט, והסגנון הוא בהתאם להתלבטויותיהם וכולל פרטים רבים, (אבל גם תלמידים ותיקים יוכלו בעז"ה למצוא בו דברים שיועילו להם).

והנני להודות לכל אלו שהוסיפו הערות והארות, תבוא עליהם ברכת-טוב.

 

תוכן העניינים:

הקדמה

פרק א': שקידה.                      

פרק ב': שאיפה.                            

פרק ג':  עמל-התורה.                   

פרק ד': דרך-הלימוד בבקיאות.   

פרק ה': חזרה.                              

 

מספר נקודות עיקריות, מתוך המאמר:

א.  ראשית יש לברר מהי המטרה של לימוד הבקיאות – והאמצעים צריכים להתאים להשגת

      המטרה.

ב.   לשים דגש על הֶספֵּק ועל בהירות, ומאידך גיסא להזהר ממאמצים מיותרים.

      לצעוד במסלול שיביא לתוצאות ולא לאכזבות. –  התועלת שבהשתייכות למסגרת.

ג.   חיזוק הרצון וההתלהבות, - וללמוד באופן שיוכל להרגיש סיפוק.

ד.   "דברי-תורה צריכין חיזוק". - להתרחק ממפריעים שונים. - תפִלָה ותחנונים.

ה.   פרטים שונים ב"דרך הלימוד" (כגון: קושיות שאין להתעכב בגללן, חשיבות של סיכום

      ה"שקלא וטריא").

ו.    הצורך בחזרה על הלימוד, ובאיזה אופן יוכל להשיג את המטרה.

ז.    רמת הבנת הבקיאות עולה בהתאם לדרגת הלמדנות.

 

הקדמה


א. רבים מגדולי הדורות המליצו על לימוד בקיאות מהירה, ללא תשומת-לב עיונית ובלי עיון במפרשים (מלבד לעתים רחוקות לצורך בירור הפשט), הצורך בכך בולט יותר כאשר ב"עיון" אין קניית ידיעות רבות בגמ' ובתוס' [או בגלל קצב אטי או בגלל שתוך-כדי לימוד ה"עיון" אין משקיעים מאמצים כדי לקנות ידיעות בגמ' ובתוס'].

 

ב. תלמידים רבים מתקשים למצוא את הדרך הנכונה והמדוייקת שבלכתם בה יוכלו לשקוד על תלמודם ברציפות ובהרגשת סיפוק והתעלות, ושעל-ידה יוכלו להפיק את מירב התועלת מלימוד הבקיאות.

 

ג. ניתן להניח שאם הלומד יהיה מודע למטרות של לימוד הבקיאות, והן יהיו ברורות לו וגם ישאף במלוא רצונו להשיג אותן, ימצא את הדרך הנכונה בלימוד הבקיאות, ובתנאי שיטה אוזן לשמוע מנסיונם של אחרים.

 

ד. (מלבד עצם מצות תלמוד תורה), ללימוד הבקיאות שתי מטרות עיקריות:

א) קניית ידע.

ב) חידוד התפיסה (= התקדמות בהבנת הפירוש הפשוט בגמ' ובתוס', ובמהירות ההבנה).

מטרה נוספת למתחילים בלימוד גמרא בגיל מבוגר יחסית, - קניית הרגל במהלך החשיבה של הגמרא.

[בכל שלושת נקודות אלו יש לפרט ולהרחיב. – (ובנוסף לכך, על-ידי הלימוד מתרגל לשקוד ולהתרכז, ומתחזק באהבת-התורה)].

 

ה. למרות שבקיאות מהירה נלמדת ללא תשומת-לב עיונית, ככל שהלומד מתקדם ב"דרגת הלמדנות" שלו, כך יפיק מה"בקיאות" תועלת ברמה גבוהה בהרבה.

בד בבד עם עלייתו בתורה, גם הבקיאות תהיה בעלת רמה אחרת, ותוך כדי לימודו ישים לב לנקודות הנחוצות לעיון, [ידיעות, מושגים, עקרונות]. - ומאידך כבר הורגל ללמוד במהירות ובהספק.

 

ו. באופן כללי, כאשר אדם רוצה לבחון את טיב מעשיו, - אחד האמצעים לקבל מבט נכון על דבר, הוא לבדוק איך ייראו הדברים לאחר זמן או לאחר זמן-רב.

ניתן לשמוע מפי למדנים רבים שהגיעו לגיל העמידה [שאין בו את אותה אפשרות לקלוט בזיכרון כבעבר], צער עמוק  על שלא ניצלו הזמן לקלוט גירסא דינקותא.

(וגם על כך שלא הרגילו עצמם בלימוד מהיר כגון לחזור 5 דפים או יותר בסדר אחד או ללמוד  מסכת לקראת החג במשך-זמן של שבועיים או כמה שבועות).

 

ז. כדי להתקדם ולהצליח בלימוד הבקיאות צריך להמצא בסמיכות ובקירבה  למצטיינים בהתמדה ולמצטיינים בבקיאות, גם כדי להרבות חכמה על-ידי קנאת-סופרים וגם כדי ללמוד מהם "פרקטיקה".

(ואם  הוא בודד במקומו ישתדל בכל דרך להשיג קשר כזה. ואם אין באפשרותו, ישקיע את מירב-המאמצים מצדו ויזכה לסייעתא דשמיא).

 

ח. חשוב גם לציין ולהדגיש שהלומד עלול להתקל בקשיים רבים שיהיה עליו להתמודד אתם, אבל אם יטה אוזן להדרכה ולעצה יחסוך מעצמו את רוב הקשיים ויצליח בס"ד, [כי גם כשמשקיעים מאמצים מרובים, אם חסר תנאי (יסודי) כלשהו, יאבד טובה הרבה, ועל-זה מתפללים "...למען לא ניגע לריק, ולא נלד לבהלה"], אם כי למעשה אין כללים מדוייקים, ולכל אחד דרך המתאימה לו.

 

 

נקודות נוספות בקצרה

* צריך לרכוש את היכולת ואת ההרגל ללמוד מהר, כי אם לומדים לאט אי-אפשר להספיק את מה שנדרש להספיק, ולכן יש לעשות חשבון כמה מספיקים בפועַל.

* חשיבותה של ידיעה רחבה בגמ', גדולה לאין-ערוך מחשיבות הידיעה בדברי ראשונים (וכל-שכן אחרונים כמובן), משום שהגמ' היא "חוט השידרה" של כל נושא, וכשיש לו את הבסיס הזה יוכל לקלוט ולהבין בקלות-יחסית את דברי הראשונים.

* (ראה להלן עמ' ז', בענין הנחיצות של כללים כיצד ואיך ללמוד בקיאות).

* המסגרת של  סדרי-הישיבה ושל החברה בישיבה מסייעת בתחומים רבים, ובכל-זאת תלמיד צריך לדעת לכוון את עצמו גם בדברים שהמסגרת לא יכולה לעזור לו.

* ללא הרגשת הצלחה אי-אפשר להחזיק מעמד בדרך-כלל, ולדוגמא: יש תלמידים שללא הספק אין להם שום סיפוק, ולכן עליהם ללמוד לימוד מהיר, (ובצורת-לימוד שתסייע בידם לזכור).

* למתחילים בגיל מבוגר, לרבים מהם כדאי להתקדם במהירות-יחסית במסכתות קלות (ועל-ידי-כך יזכו לסיפוק, וגם יכירו היטב את לשון הגמ' ואת מהלך ה"שקלא וטריא"), - ואת ההרגל במסכתות קשות (הנלמדות במסגרת הישיבה) כדאי לרכוש על-ידי לימוד בשיעור או עם חברותא מתקדם יותר, (או להשאיר זאת לשלב מתקדם יותר, אם מסגרת הלימודים מאפשרת לו זאת).

* הנכונות להתאמץ היא העיקר, ובכל-זאת צריכים לקבל עצה היכן ובמה להתאמץ.

* כדאי ללמוד זמן קצר עם המיומן בלימוד, כדי ללמוד ממנו.

* עדיף להתייעץ עם רב המכירו אישית. וכן עדיף להתייעץ עם ת"ח שעוסק בלימוד ושינון על-מנת לזכור.

* כיון שרואה אחרים שהלימוד "זורם" אצלם, מתעוררים אצלו ספיקות בקשר ליכלתו, (ופעמים שיש להם קשיים שהוא איננו מבחין בהם – או שהיו להם קשיים בעבר, והתאמצו והצליחו להתגבר עליהם), והאמת היא שיש לו יכולת אלא שצריך לפעול באופן המתאים לו.

* ל"חוזרים בתשובה" יש תועלת מיוחדת מלימוד מסכתות כמו ברכות שבת וכדו', בהכרת מושגים הקשורים להלכות הנוגעות למעשה.

  

שקידה


"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". (תהלים כ"ז).

"הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ומנופת צופים". (תהלים י"ט).

תנו רבנן, שלושה, הקדוש ברוך  הוא  בוכה  עליהן  בכל  יום,  על  שאפשר  לעסוק  בתורה  ואינו  עוסק,  וכו'. (חגיגה דף ה:)

כי דבר ה' בזה, וכו', כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק". (סנהדרין דף צט.)

א"ר לוי כל הפוסק מדברי-תורה ועוסק בדברי-שיחה מאכילין אותו גחלי-רתמים וכו'. (חגיגה דף יב.) 

אמר רב יהודה אמר רב כל הפורש מדברי-תורה אש אוכלתו וכו'. (ב"ב דף עט.).

אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה, שנאמר ודברת בם, בם ולא בדברים אחרים (שיחת הילדים וקלות-ראש. רש"י), רב אחא בר יעקב אמר עובר בלאו וכו'. (יומא דף יט:).

"אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם, וכו'". (שבת דף פג.)

הלומד תורה בילדותו, דברי-תורה נבלעין בדמיו ויוצאין מפיו מפורשין וכו'. (אדר"נ כד, ד).

תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו  על דברי-תורה כשור לעול וכחמור למשוי. (ע"ז דף ה:).

במדרש, עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו. (תוס' כתובות דף קד. ד"ה לא. - ויש שמשמע מדבריהם שאפי' בשעה שאינו יכול ללמוד, עצם העידון מפריע וכו')

"מרבה ישיבה, מרבה חכמה". (אבות פ"ב מ"ז).

"מה יעשה אדם ויחכם וכו', ירבה בישיבה וכו' אלא יבקש(ו) רחמים ממי שהחכמה שלו וכו' משל למלך וכו' ומשגר לאוהביו ממה שלפניו. מאי קא משמע לן, דהא בלא הא לא סגיא". (נדה דף ע:).

 

"עיקר מצות תלמוד תורה אין לה שיעור, וחיובה הוא כל היום כל זמן שיש לו פנאי וכו'" (משנה-ברורה סי' קנ"ה סק"ד, עיי"ש).

"חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כחו, ואמרינן בפרק קמא דקידושין (דף ל.) תנו רבנן ושננתם שיהו דברי-תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו וכו'. (ר"ן נדרים דף ח.).

 

"כי באמת בכל תיבה ותיבה של לימוד התורה הוא מקיים מצות עשה בפני עצמה, ואם לומד פרק משניות או דף גמרא הוא מקיים כמה מאות מצוות, כמו שכתב הגר"א ז"ל בשנות אליהו פרק א' דפאה בשם הירושלמי, ואם כן נבוא לחשבון כמה אלפים תיבות קדושות של תורה שכל אחת בפני עצמה היא מצוה רבה שביטלנו בידים, וכנגדם הכנסנו כמה אלפים עוונות של ביטול מצות עשה דתלמוד תורה בעת הזה גופא וכו'" (חפץ חיים, פתיחה עשין י"ב).

תני בשם ר' נחמיה, היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, דברי-תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר. (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה).

אם שנה אדם מסכתא או שתים או שלש מסכתות ואין מוסיף עליהם, סוף שמשכח את הראשונות. (אדר"נ יב, יג).

 

אמר ר' יוחנן אין דברי-תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו,  שנאמר  והחכמה  מאין 

תמצא.  (סוטה דף כא:).

אמר רב מתנא מאי דכתיב וממדבר מתנה, אם משים אדם עצמו כמדבר הזה  שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. (עירובין דף נד.).

"במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי-אמו עליה. וכו'. (ברכות דף סג:).

ר' נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול-תורה מעבירין ממנו עול-מלכות ועול-דרך-ארץ, וכל הפורק ממנו עול-תורה נותנין עליו עול-מלכות ועול-דרך-ארץ. (אבות פ"ג מ"ו).

".. עיקר מעלת עוסקים בתורה, דוקא דרך טורח ויגיעה, ואל זה כיונו בברכה "לעסוק בדברי-תורה". (ט"ז או"ח סי' מ"ז סוף סק"א).

 

"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך, מצוה ט"ז).

"הנרצה יותר בעבודת הבורא יתברך שמו, הוא חפץ-הלב ותשוקת-הנשמה, וכו', ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית וכו' מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון". (מסילת-ישרים פ"ז).

"להרגל - על כל דבר שלטון". (מובא בשערי-תשובה, ש"ב אות ל').

"אין לך דבר העומד בפני הרצון". (חיד"א).

 

 

א. המתבונן בפסוקים ובדברי חז"ל והפוסקים אודות החיוב ללמוד בשקידה ושלא לבטל מלימוד-התורה, וכן הלומד בספרים כגון "נפש החיים" (שער ד'), "מעלות התורה", ספרי ה"חפץ חיים"  (כגון: "שמירת-הלשון" – שער התורה, ועוד, או ספר "ליקוט חפץ-חיים על לימוד-התורה"), "בנין עולם", נפשו תתפעל ולבבו יחרד ויתלהב מגודל החיוב הנורא לעסוק בלימוד התורה הק' בכל עת בלא ביטול רגע קטן.

(גם לאחרונה נתחברו כמה ספרים וליקוטים אשר מעוררים מאוד לשקידת-הלימוד. כגון: "קונטרס כבוד התורה" ו"לשכנו תדרשו" -  חלק ב', וליקוט גדול מדברי חז"ל בספר "אהבת תורה").

 

ב. בסדר מוסר יש להקדיש זמן ללמוד בספרים הנ"ל ודומיהם, וזהו תנאי יסודי למי שעדיין לא הורגל בלימוד בשקידה, (וכמובן גם לאחר-מכן למצוא את הדרכים כדי להתעלות ולהתקדם).

 

ג. ומאידך גיסא, יש להקפיד ללמוד בנעימות -  בהתלהבות, בקול נעים, בניגון של לימוד נלהב (הניגון צריך לבטא אם כונת מלים אלו לשאלה לקושיא לתירוץ או להסבר, הכל לפי הענין, וכך מהווה הניגון גם פירוש למלים, כי כאשר אין הלומד מבטא את המלים בהטעמה הנכונה, עלולים הדברים לקבל משמעות אחרת), ושיהיו הדברים ברורים ומפורשים.

 

ויש רבים שאם לא יתאמצו ללמוד באופן זה לא יצליחו לשקוד על לימודם, מכיון שהדבר מסייע להם להרגיש "עונג-רוחני" ובלי זה קשה עליהם מאוד ללמוד בהתמדה, וחיוב גמור הוא על האדם להקל מעל עצמו את הקשיים כמו שחייב לסלק כל המפריעים העומדים בדרכו.

 

 וכבר אמרו חז"ל: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו. (ע"ז דף יט.). 

 

ד.  יש להזהר במיוחד שלא להפסיק באמצע ענין.

 

 

נקודות נוספות בקצרה

 * אין לו לסמוך על הדימוי העצמי שלו כשחושב שאינו מסוגל וכדו', הרי אפשר להווכח שעל-ידי תוספת התלהבות ושמחה הכל משתנה, והאדם לפתע מצליח להפעיל כחות עצומים.

* ביטול-תורה זה אסון. וכמו שנמלטים משריפת-אש ר"ל, צריך להמלט מכל מה שיכול לגרום לביטול-תורה.

* "עקשן יצליח" - (דברי הגר"א אודות "פרישות", מובא ב"כתר ראש" אות נ"א).

* להתרחק מחברים רעים [גם בחור טוב ומצוין, עלול להיות שכחבר הוא "חבר רע" - אם הוא גורר או מסייע להתנהגות שאינה ראויה, (לדוגמא: אם הוא פטפטן או גורר אותו שלא לישון בזמן), או אפילו רק משרה אוירה גרועה], וצריך לחוש שמי שבא לפטפט הוא בענין-זה כאויב ר"ל שבא לפגוע בו בכונה או שלא-בכונה, (אמנם לאמירת שלום וכדו' צריך להתייחס בנימוס ובסבר-פנים-יפות (וקל-וחומר מאמצע קריאת-שמע שמשיב שלום לכל אדם), כי ללא מדות-טובות אי-אפשר להצליח בתורה, ומפגיעה בכבוד-הבריות מפסידים ולא מרויחים, ואמרו חז"ל: "דרך-ארץ קדמה לתורה" (תנדב"א).

* כדי ללמוד היטב, זקוקים ל"הרחבת הדעת", אבל אם יתאמץ ויהיה שקוע בלימוד יתפוגגו ויֵעָלמו כל הטירדות (כמעט תמיד) ואז אכן תהיה לו "הרחבת הדעת".

* מי שבטבעו אינו "מתמיד", צריך להתמודד ולהתאמץ להשתנות ("שבירת-המִדוֹת").

* כדי להצליח בלימוד בקיאות צריך שתהיה אוירה שהבקיאות חשובה ושהידיעות מועילות בפועל, ושצריך להמריץ לכך.

* להרגיש כחייל שצריך להילחם כדי להשיג את המטרה.

* להתפלל שיזכה לאהבת-תורה ולהרגשת קדושתה ומתיקותה.

* החכם עיניו בראשו, יתאמץ בכל כחו, אבל לא יזלזל בשמירת הבריאות (כי אז עלול להיות שלא ישיג את מטרתו אלא להיפך, מלבד האיסור שבדבר). - אצל רבים, העייפות פוגמת באיכות הלימוד עד שיוצא שכרו בהפסדו.

* להשתמש ב"קנאת סופרים תרבה חכמה" וגם ב"בשני יצריך", - אבל לשם-שמים.

* טיבָן של הצלָחות לבוא לאחר זמן (וכנטיעת אילנות), ולכן עצם הלימוד הוא ההצלחה.

* להתבונן מהי הדרך שעל-ידה יצליח, באיזו דרך זכו גדולי אחרונים לבקיאותם, על מה צריך לוותר כדי לזכות לזה, איך לתכנן תכנית שמצד אחד יוכל על-פיה לקנות ידיעה רחבה, ומצד שני לא תהיה מופרזת ולא-מציאותית.

* אי-אפשר להצליח בלי לייעד את הזמן ולשעבדו ללימוד (ב"שעבודא דאורייתא" נכלל גם "שעבוד נכסים", והזמן הוא הנכס הכי יקר).

* הקטנת הנסיון, על-ידי התרחקות מפטפטנים ... ומאידך להזהר לא להתרחק מן החברה ומפעם-לפעם לנוח מעט, וצריך להתייעץ על-כך מהו השיעור המינימלי והמכסימלי.

* גם מאמצים שעושה כדי להתרחק ממפריעים, נחשבים כ"טורח ויגיעה" עבור לימוד התורה.

 

 

מדברי ה"חזון-איש" זצ"ל:

מתוך מכתב: ועל האדם לזכור ולהתפלל תמיד מקרב לב, והנה אמרו מיום שחרב ביהמ"ק כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות, אם יזכה האדם להרגיש את הרע והנמאס בהעדר ידיעת התורה עד שימס לבבו בבכי לפני המקום ב"ה הנה ידע האדם כי כבר זכה הרבה ואשרי חלקו וכבר מובטח הוא שתפלתו נשמעת. (ארחות-איש עמ' ל"ה).

 

התפלה היא מטה-עוז ביד כל אדם, וכל שישים האדם מבטחו בו ית' כן יעלה וכן יצליח, וישָמֵר מכל דבר המפסיד את הלימוד האמתי, הלימוד והתפלה קשורים זה בזה, עמל-הלימוד עוזר לאור התפלה, והתפלה עוזרת את הלימוד, תפלה בבחינת "קבע" מרחיקה את הלימוד, והלימוד בעצלתים מונע תפלה. -  כמובן, הדבר רב-העמל וכביר-ימים. (אגרת ב', באה"ד),

 

"מי שאפשר לו לעסוק בתורה שעה אחת ואינו עוסק", גוף העבירה במעשה קל, ועניינו לעומק סוד הנשמה – אפיקורסות. (אגרת י"א).

 

"טובה אחת בצער ממאה שלא בצער, ולימוד במסירה גמורה יום אחד שקול כנגד מאה ימים". (אגרת ל"ה).

 

ודע לך יקירי כי הכל תלוי בהסכמה, והרבה מגדולי-עולם התחילו לימודם בימי בגרותם וכאשר לבשו רוח-עוז והסכימו בנפשם הסכמה עזה ומרצית לקבוע עצמם על התורה ולהשליך את כל המית-העולם אחרי גוום, וההסכמה החזקה עמדה להם, הלכו והגדילו ועשו פרי.

 

והלא אחרית שמחת התאוה - תוגה ומגנת-לב, ואם עלתה ביד אדם לעמוד בנסיון הלא הוא מלא חדות-עוז.

 

ועתה יקירי עשה למענך וכו', והסכם הסכמה גמורה על שקידת-התורה ותמצא בזה חיים ועונג אשר אין משלו עלי חלד.

 

ודע לך כי בראשית הדרך מזמין השטן עיכובים ומכשולים לפני האדם, כי זו מנסיונות של בן-אדם בארץ, אבל סוף האדם לנצח והבא לטהר מסייעין אותו. (אגרת מ"ד).

 

ידיעת-התורה אין זה פשוטו-של-סוגיא בחיי אדם, כי הלא אמרו אין דברי-תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, המיתה שבכאן הוא הנטיה מפשוטו-של-החיים לעומקו-של-החיים לתוך-תוכו-של-החיים, כל שהאדם מרבה בשבירת המדות מרבה חיים, כי שבירת המדות היא הריגת החיים השטחיים, ומיתה של היצר הממלא כל הגוף הוא החיים המוליך בדרכה של תורה. וכו'. והננו עומדים על מדת העצלות התופסת מקום מכובד בין מדות המשחתות, וכו', העצלות מערפלת שלא יוסיף כח להכריז מלחמה נגד בחירת נפשו הזדונית, ההזנחה את זרם החיים למסלולו ולהרגלו היא שרש הזנחת התורה, ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת הוא קיום התוהו האפס וההעדר, הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן, עיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף רוח, מן הראוי לחבל תחבולות איך לקנות את התמדת הלימוד, ולהתפלל על זה תמיד, אפשר לקבוע לימודים שונים בכל-יום, כמו לימוד תורה שבכתב עם פרש"י, לימוד משנה, ספרי מוסר, גמ' בעיון ובמהירות, לקנות חבר טוב, ללמוד בביהמ"ד, ועוד. והעיקר לזכור לפני מי אתה עמל ולבלי להסיח דעת מזה. (אגרת ג').

 

ועל כולם הקנינים, שאם לא עשה קנין לא קנה. (אגרת ב').

 

התבטאות של החזו"א: מתיקות התורה, כמה גדולה היא נעימות התורה, ואי-אפשר להשיג את זה ולהגיע לזה רק אחר שקידה של ג' וד' שעות ברציפות בלא הפסק, בלא זה אי-אפשר לצייר אפילו מהו הרוחניות הזה, וקל-וחומר אחר ה' שעות כמה רוממות יש, איך אפשר שיש לו האפשרות הזאת להפסיק את הרציפות ולהפסיד בידים כזה נועם, כמו קדירה המתבשלת להורידה מן האש ליתן להתקרר ואחר-כך להשיבה.. וכו' וכו'. (הובא משמו).

 

מכתב בעל "ישמח משה" זצ"ל לבנו בבחרותו.

בני ידידי הלא לך לדעת כי שני הינקות הם מבחר החיים וביטול שעה אחת מהן הוא מגדולי העוונות, מעוות אשר לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות, כי תמול לעד לא ישוב ושעה אחת בימי הבחרות כשנה שלמה בימי העמידה חשוב למאי נפקא מינה לגירסא דינקותא הוא על לוח חרותה, גם כי יזקין לא יסור ממנו. כי מה מאוד דברי חז"ל נאמנים הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש, מהיר לקלוט וקשה לאבד, על-כן נעשה מלא וגדוש ונעשה כמעיין המתגבר ממקור מעייני חכמתו חידושין לחדש ונשמע קולו בבואו אל הקודש. וכו'.

  

שאיפה


א. האמצעי היסודי – הרצון. לא רצון צדדי, לא רצון מוגבל, אלא רצון הבוער כאש בקרבו, ו"כל עצמותיו תאמרנה", ועל-ידי כך ישקיע את המאמצים הנדרשים, ובאהבתה ישגה תמיד.

 

ב.  רצון גדול כזה, ורגש-התלהבות, באים מתוך הכרת גודל ערך הענין, וההכרה בגודל התפקיד הנכבד המוטל עליו – לבנות את עצמו.

     ומאידך, על-ידי הסחת הדעת מכל התעניינות אחרת. ( - והיצר-הרע משתדל שיסיח דעת דוקא מהדברים החשובים באמת).

 

ג. לחיזוק הרצון אפשר לזכות על-ידי:

א) התבוננות ( מהו החיוב מצד התורה, גודל הענין להיות בקי בתורה הק', על-ידי בקיאות יוכל לברר עניינים בתורה בהיקף גדול, מהי הדרך להגיע לאהבת התורה, וכו').

ב) לימוד המוסר. (ושמיעת דברי חיזוק והתעוררות).

ג) להתחבר עם חברים המצטיינים בהתמדה ובידיעות וכו'.

ד) להדבק בתלמיד-חכם גדול המופלג בידיעותיו ושיש מפניו יראת כבוד.

ה) תפלה, (וב"ברכות התורה" ו "אהבה רבה" ו"אהבת עולם" וב"קדושה דסידרא").

ו) להתעניין בספרים שניכרת בהם בקיאות נפלאה ומלהיבה (כגון: שאגת-אריה, מהרי"ט אלגאזי, אתוון-דאורייתא, וכיוצ"ב).

ז) לסייע לאחרים להתקדם בלימוד. וצריך להתייעץ על-כך, כמה ואיך. (ובשכר זיכוי-הרבים יזכה בעצמו לחיזוק).

ח) להשתדל להשתמש בידיעות שבידו כדי להביא ראיה או קושיא מתוך החומר שלמד, ועל-ידי כך יזכור יותר.

 

ד. תלמיד שיש לו שאיפה עזה להתקדם ולהתעלות, ובכל-זאת למעשה איננו משקיע מאמצים (כראוי), יתכן שהשאיפה איננה רצינית (ואף שהיה מאוד "מרוצה" אם היה מצליח, אבל אם לא יצליח ח"ו לא יחוש כאב גדול), או שמכיון שמספר-פעמים ניסה ולא הצליח (בדרך-כלל מפני שלא למד באופן המתאים לו) נחלשה תקותו להצליח.

אבל האפשרות הסבירה ביותר היא, שאכן שאיפתו כנה וחזקה אלא שהיצר-הרע מצליח גם להעמיד בפניו קשיים (עצלות, חברים רעים, אוירה לא טובה, או מפריעים אחרים) וגם להסיח את דעתו מלהתבונן מה הם המפריעים ואיך יוכל להתגבר עליהם, וראשית-חכמה לעורר את עצמו על-ידי לימוד המוסר ועל-ידי התבוננות (ראה: מסילת-ישרים פרקים: ב' – ט'), ולהתפלל על-זה בברכת "המעביר שינה וכו'" וב"יהי רצון וכו'" שלאחריו.

 

נקודות נוספות בקצרה

* לעסוק בתורה ולבנות את עצמו להיות "עוסק בתורה".

* להרגיש שבן-אדם שיודע שליש "נשים-נזיקין" (כ - 350 דף) זהו בן אדם אחר מכמה בחינות, ואני רוצה להיות כזה ולא מה שאני עכשיו.

* התפקיד המוטל  על האדם הוא, להוציא לַפּוֹעַל  את הכחות הגנוזים בו, [ולכן אין טעם להימדד עם אחרים]. - (אפילו אנשים חסרי-כישורים שהתיגעו בלימודם הגיעו להישגים אדירים, א"כ בכל אחד גנוזים כחות עצומים, ומכל-שכן באדם שחונן בכשרונות).

* יש תלמידים שקשה להם להשיג חברותא, ופעמים רבות הסיבה לכך היא שהם כלל אינם מכירים את הבחורים המוצעים עבורם ללימוד בחברותא, וחוששים שמא לימודם המשותף לא יעלה יפה, ולכן צריך להקפיד לשוחח בלימוד עם בחורים שונים כדי להכיר (וגם כדי להיות מוּכָּר על-ידי האחרים), ועל-ידי-זה יוכל בתקופה שלאחר-מכן להשיג חברותא מתאים.

* ללא רצון בוער והתמסרות בכל המרץ ללימוד התורה, אי-אפשר לצַפּוֹת להשגים רציניים.

* עיקר ההצלחה: לעלות על פסים של התקדמות, אפילו שאינו מרגיש בעל-דרגה.

* שאיפות גבוהות הן הערובה להצלחה, אבל מאידך לא די בכך (כיון ששאיפות גבוהות עלולות לגרום ללחץ מיותר ומזיק), וצריך לשים לב, לא להפליג בדמיונות (בפרט מי שיש לו נטיה לכך) ולא להתאמץ מדי, להקפיד מאוד ללמוד בשמחה ובנעימות, ולדעת שהחובה עליו היא רק להשתדל (כמו לענין פרנסה) וסוף ההצלחה לבוא בעזה"י.

* השאיפה נבחנת אם היא אמִתִית - לפי התכנית שהיא מובילה אליה, אם השאיפה אמִתִית ומושלמת היא מובילה לתכנית מציאותית.

* תכנית מציאותית, היא תכנית שלוקחת בחשבון את ההספק האפשרי באופן מעשי, ופעמים שדוקא תכנית ללמוד מסכת שלמה עלולה להביא נזק ולא תועלת.

  

עמל התורה


א. בעוד שבלימוד ה"עיון" עיקר היגיעה והעמל הם באימוץ-המוח ובהתרכזות מירבית ורצופה כדי לזכות להגיע לסברא אמתית ולהגדרה נכונה, בלימוד ה"בקיאות" היגיעה והעמל הם בעיקר בעצם השקידה וכן כאשר צריך לברר את פירוש הענין או כאשר לומדים סוגיא שיש בה פרטים רבים וצריך להתאמץ כדי "להחזיק ראש".

 

ב.  אנו רואים פעמים רבות שתלמיד מלא התלהבות ומשקיע מאמצים, ולאחר זמן-מה ההתלהבות נחלשת. – ולכן כדאי וחשוב מאוד לברר אודות אופן הלימוד שבו יוכל להתמיד.

 

ג.  לא זו בלבד שיוכל להתמיד, אלא שכל התקדמות תנסוך בו כחות חדשים. (ועי' רש"י דברים י"א  - י"ג על הפסוק והיה אם שמוע תשמעו, "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך").

ובאמת אין דרך אחרת אלא באופן זה כאשר כל התקדמות יוצרת את ה"מדרגה" שעל-גבה יוכל לעלות ולהתקדם.

 

ד.   מי שאין לו סיפוק רב מלימוד בקיאות, יוכל להצליח רק אם תהיה לו תוכנית טובה שתאפשר לו לחוש אחרי תקופה קצרה שמאמציו נושאים פרי, והוא רוכש ידיעות ומתקדם על-ידי הלימוד.

ראוי לתכנן את קצב והספק הלימוד, ועל-ידי כך יזדרז ויזכה להספק. אבל מצד שני יש להזהר שהתכנית תהיה מציאותית. (וראה להלן אות ט').

 

ה. רוב רובם של הלומדים אינם יכולים ללמוד כראוי אפי' בקיאות אלא אך ורק עם חברותא, מלבד מקרים שיש בהם שיקולים מיוחדים, (וצריך להתייעץ על כך).

 

ו.  בלימוד עם החברותא, לעומת התועלת שמקבלים מהלימוד עמו, צריך גם גם להקדיש תשומת-לב לעלייתו בלימוד (של החברותא), כי הצלחתו תביא להצלחת לימודם המשותף. (מלבד ענין "הכרת הטוב" ואהבת רעים, כי עצם הדבר שהחברותא יושב עמו כבר מטיב אתו).

 

ז. הנכונות למאמץ ונתינת הכחות, צריכה לבוא מתוך רצון פנימי מלא, ולא כדבר כפוי. אבל חשוב להקפיד לא לעשות דברים אשר גורמים ל"היסח הדעת" (כגון להביט אנה ואנה בעת הלימוד) או מחלישים את התלהבותו בשעת הלימוד.

 

ח. ענין חשוב במיוחד, ויש לתת עליו את הדעת ללא הרף, שההתקדמות היא אך ורק בהדרגה, ויש רבים (שמבחינת כישורים וכדו' לא הצטיינו), שהצליחו בעיקר בגלל שלא דרשו מעצמם הצלחה מרשימה באופן מיידי, אלא היו די סבלניים כדי להתקדם צעד אחר צעד. ולעומת זאת יש בעלי כשרונות ושאר מעלות, אשר חוסר-הסבלנות בעוכרם. (ובדרך כלל אין לתלמיד את הכלים לחוש את התקדמותו מיום ליום). וכתב בספר "פלא יועץ" (אות מ', מלמדי): "העולה בלי הדרגה, נפול יפול והיא לא תצלח".

 

ט.  אתגרים קטנים. יש רבים אשר חשוב ביותר עבורם לא להסתמך על תוכניות ארוכות-טווח (זמן שלם וכדו'), אלא לעשות תוכניות קצרות ליום אחד או ימים מספר, כי רק באופן זה הם יכולים לחוש סיפוק גדול וזה יתן להם את הכוח להמשיך ולגדול.

 

דרך לימוד בבקיאות


א. לא רק בלימוד "עיון" יש צורך לקנות "דרך" בלימוד, גם ב"בקיאות" צריך ללמוד עקרונות וכללים.  (ואפילו אם קולט הרבה ידיעות עדיין יתכן שדרך לימודו מוטעית). ומעטים הם המוצאים את דרכם לבד.

 

ואכן, עיקר נימוקי המתנגדים ללימוד בקיאות מהירה – לא עיונית, מכוונים נגד לימוד בקיאות מהירה ללא שום כללים ואזהרות).

 

ב.  ראשית לכל, ללמוד רק את ה"פשט" ולא לעסוק בפתרונן של קושיות,  או במשא ומתן בסברא.

ולדוגמא:  לא לשאול שאלות כגון "מה לכאורה היינו אומרים וא"כ למה אומרת הגמ' לא כך", מכיון שזוהי צורת לימוד עיוני.

 

ואם עלתה בדעתו קושיא ממקום אחר על עיקרון וכיוצא-בזה וחושש שישכח, יציין בקצרה בכתב.

 

רבים מתעכבים ולא מספיקים בגלל קושיות, ואם יתבונן יראה שקושיות מעכבות משתי סיבות, הרגשת אי-הצלחה, או משום שאיננו בטוח שהתאמץ מספיק. - וא"כ טעות בידו מכיון שלא זו מטרת לימוד-הבקיאות (להצליח לתרץ קושיות או להתאמץ בעיון בעומק הסוגיא) ואין בזה משום חוסר-הצלחה או חוסר-התאמצות. (ואדרבה, מהקושיות הוא יכול להיווכח שהוא התקדם בלימודו).

ויש שטוב עבורם לקבוע חצי שעה (בסוף הסדר) לבירור הפשט במקומות מוקשים לבירורים והשלמות ועיון במפרשים (ובתנאי שרק מה שיספיק יספיק ולא יוסיף עוד על חשבון קצב הלימוד הקבוע, ויעסוק בדברי ם העיקריים יותר).

 

ג. גם כשעומדים על קושי ב"פשט", צריך לדעת כמה זמן לתת לשם כך, [וזוהי אומנות הלימוד].  ועי' אות ו'.

אחרי כל שתים-שלוש שורות, לבטא בפה (בשפת הדיבור שלנו) את התוכן של המחלוקת או פרטי הדין, הקושיא והתירוץ או ה"שקלא וטריא".

כשעושים כך, "חיים" את הדברים והם נהיים בהירים ונקלטים בזיכרון.

 

ד. בסיום קריאה ראשונה של "מוּבָאָה" (כשהגמרא מביאה ברייתא, לשם ראיה או קושיא, כגון: "ת"ש" "מיתיבי"), לשים לב מהו הנושא המרכזי, ובפרטים הצדדיים לא להשקיע הרבה זמן, (ולפעמים אין צריך להתייחס אליהם אלא בקריאה שניה).

 

ה. כמו שבכל נושא אסור לאדם לפתח "ציפיות-יתר", כך גם בלימוד ה"בקיאות", מפעם לפעם מגיעים לגמרא קשה (או תוס' קשה) ואי אפשר לברר את הפירוש המדוייק, ועל הלומד לעשות אך ורק את המוטל עליו.

     מה שמוטל עליו הוא, לא להתייאש ולהניח את הקטע מעורפל לגמרי, אלא לפרש לעצמו מה נאמר כאן באופן כללי ותוך כדי כך להצביע על הנקודה הקשה ולהבהיר לעצמו מה בדיוק קשה. - זה תפקידו, וכל מה שיעשה מעבר לזה מיותר ומזיק, וחשוב מאוד לשים לב לענין זה.

ויש מקום לציין (בשולי-הדף או במחברת) כל קושי, וכן כל ידיעה מעניינת וחשובה.

 

הן בקשר ללימוד בחברותא, והן בענין המבוכה הנוצרת לעתים כשרואים תלמיד אחר המתקדם במהירות גדולה יותר, צריך לקחת לתשומת-לב שלכל אחד יש את אופי החשיבה שלו, ולכן עלול להיווצר אצל אחד קושי בקליטת סוגיא שיש בה פרטים רבים, ואצל חברו קושי מבחינת לשון הגמרא, ואצל אחר מבחינת הבנת הסברא שבדברים וכל כיוצא בזה.

ופעמים רבות אחרי תקופה קצרה יש התקדמות גדולה.

 

ו. לדבר בבהירות, להעביר ענין בצורה מסודרת, ולפתח את כושר הביטוי.

    לחשוב מה השומע מבין – כי אליו הוא מדבר ולא אל עצמו.

 

ז.  סיכום מפורט – מומלץ מאוד לאחר כרבע או שליש עמוד בגמרא לסכם בלשון קצרה (לא מדי) את השקלא וטריא, רבים נוכחו לדעת שעל-ידי סיכום זכו להבין את מהלך-הסוגיא בבהירות.

בנוסף לכך, על-ידי הסיכום  ייזכרו עיקרי הדברים ובימי ששי ושבת בעת החזרה על ה"בקיאות" יוכל לחזור ביתר קלות.

תועלת נוספת על-ידי הסיכום – בזמן הלימוד יתאמץ בבירור הפשט, מכיון שבזמן הסיכום עליו לפרט הדברים היטב.  

 

        סיכום מקוצר – גם אם אין בידו לסכם סיכום מפורט, יש לסכם את הדף או חלק ממנו, לכל-הפחות באופן

        תמציתי.

 

תוך-כדי הסיכום ישים לב מה חשוב (יותר) לזכור.

 

יש עניינים שיש בהם הרבה פרטים ובחלקם בלתי-מוכרים, וצריך להתגבר ולנסות לסכם מה עיקרי הדברים וגם לגשת ולשאול, ואם אינו עושה כן (אלא משקיע עוד ועוד זמן ולא מתקדם) מפסיד עולמות.

 

טוב להסביר את הפירוש של כל משפט בגמ' (כאילו הוא מדבר אל עצמו), הדבר מועיל בעיקר במקומות קשים או עם פרטים רבים. וכן לציין לעצמו מה הנקודות הלא ברורות. - וכן אם אירע ולומד ללא חברותא, יסייע הדבר מאוד ללימודו. - (יש גדולי-תורה ממש, שלומדים באופן זה שמפרטים בפיהם כל נקודה בגמרא או בהערות העולות תוך-כדי הלימוד).

 

כשיש פרטים לא ברורים, לחזור אחורנית אל היסודות, ואז לשוב אל הפרטים.

 

כשמפרטים דבר מסובך, הוא עומד מול העינים.

 

סיכום, הוא לפעמים תנאי להבנה מינימלית, משום שבעת הלימוד ובעת הסיכום יתאמץ יותר כדי להבחין בחילוק או לקלוט את הפרטים.

 

העירו, שעל-ידי סיכום יכול בקלות לשוב ולהרהר בתלמודו, ולהנצל על-ידי כך ממחשבות מטרידות. וגם לחזור, ועל-ידי-כך יקיים מצות תלמוד-תורה, ורווח נוסף: שעל-ידי-כך יזכור.

 

על-ידי הסיכום מרגיש שיש בידו העיקר, למרות הערות וקושיות וקושיים.

 

ח. אם בלימודו נוכח לראות שהענין קשה לתפיסה, כדאי לחזור בקריאה מהירה כמה פעמים, גם בלא להבין (על-ידי זה נקלטות במֹחו ידיעות כלליות בענין), ואז יתחיל שוב ללמוד בקצב הרגיל, ופעמים רבות יוכל להבין הענין בעז"ה .

 

 

 

נקודות נוספות בקצרה

 

* מי שעדיין אינו רגיל בלימוד התוס', כדאי לו ללמוד רק דיבורי תוס' נבחרים. יש שטוב עבורם ללמוד רק את דיבורי-התוס' שיש בהם יסודות כלליים בענייני-המסכת או בעניינים יסודיים באופן כללי.

* בדרך-כלל עובר זמן-מה עד שמרגישים את ה"גישמאק" (=נעימות) של סיכום. אבל אצל רבים, זהו מפתח

להצלחה בלימוד.

* מי שלא יכול לחזור מהר, עדיף לסכם ולהתקדם.

* אף-על-פי שצריך גם לדעת לכוון את עצמו, אבל צריך לקבל הנחיות (לפחות כלליות) ממי שעוסק כבר זמן-רב בלימוד בקיאות (כי "אין חכם כבעל הנסיון"), זוהי הדרך היחידה להצליח ואין לראות בכך "פחיתות-כבוד", וכן אם יש לו שאלות אישיות כדאי לשאול ולהתיעץ.

* לשים דגש על  לימוד הפרטים העיקריים והמרכזיים של הענין.

* גם מי שחשקו ללימוד הוא עצום ורב, ואין לו צורך לחפש דרכים כדי לחוש את מתיקות-התורה,  צריך להזהר שעל-כל-פנים לא יהיה הלימוד באופן מקשה ומכביד.

* ללמוד על-מנת-לזכור, וכמו בעל-מכולת שזוכר מחירים גם מפני ש"חי" את הנושא והוא מרוכז בו, וגם מפני שהוא דורש מעצמו לזכור.

* יש למצוא הדרך איך לא לדרוש מעצמו לדעת כל הפרטים ממש בגמרות קשות ובכל-זאת (ועל-ידי-כך) להתקדם ולזכור עיקרי הדברים.

* מצד אחד צריך להתאמץ להבין בבירור את מה שניתן להבין, ומצד שני אם יתאמץ יותר מדי עלול להפסיד ויצא שכרו בהפסדו.

* על-ידי רצון חזק (וחשיבה-מסודרת), ימצא את הדרך המתאימה לו. אם יתאמץ ויתרכז לחשוב ולברר מה המהירות  המתאימה לו, ועד-כמה לדקדק בגמ' וברש"י (ובתוס'), וכיוצא-בזה.

* יש גמ' ובעיקר תוס', שלמרות שאינם קשים, בכל-זאת דרוש זמן כדי לתפוס את החשבון, (ולכן גם אם הלימוד אטי אין לראות בכך חוסר-יכולת וכדו').

* לפעמים מהתשובה של הגמ' אפשר להבין מה היתה השאלה, אלא שכשעדיין אין לו הרגל-רב מתמשך הדבר יותר זמן.

*כשקשה להתרכז (באופן מתמשך), שלא ירמה את עצמו, וילמד גמ' קלה יותר (וידלג הסוגיא הקשה). אבל צריך זהירות ושיקול-דעת בענין-זה, כי היצר-הרע יכול לנצל את הטיעון הזה ובכל הזדמנות להסית אותו להתעצל.

* בשלב של התחלת לימוד גמ', חוסר ידיעת מלים ארמיות מפריע להתקדם, וגם עלול לגרום חשש שכאילו אין אפשרות להתקדם, ויש לכך עצה לרשום כל  יום עשר או עשרים מלים ב"מחבֶרֶת-מלים" (כמובן שבמדת-האפשר צריך להתרכז במלים שחוזרות על עצמן וב"ביטויי-מפתח"), ואחרי שלושה שבועות יש כבר אוצר-מלים מכובד ההולך וגדל עם הזמן. ומפעם-לפעם צריך לעיין ברשימת המלים ולרענן את הזיכרון.

* הרגיל בגמרות קלות מתקשה בגמרות קשות (ואין לראות בכך חוסר-יכולת וכדו'), ויש דרך להצליח על-ידי שיציין כל פרט לא ברור וכל קושיא, והעיקר - לשים לב כל הזמן מה כן מובן.

* והיסוד לכל, - כיון שברור שאי-אפשר להספיק במהירות וגם להבין הכל, יש לשים דגש רק על מה שצריך.

* עצת-היצר היא, שאדם ישקיע כֹחות אבל לא בדרך הנכונה.

 

 

חזרה


רבי יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה, דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. (סנהדרין דף צט.).

"אם משים אדם את תורתו חבילות חבילות, מתמעטת, ואם קובץ על-יד על-יד ירבה. וכו'". (עירובין דף נד:).

תנא, תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש, לאחר שלש שנים שכח תלמודו. וכו'. - אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתוריך חיין ותתקיים בידך, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. (עירובין דף נג:).

אבימי, מסכתא איתעקורי איתעקרא ליה, ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי לגמריה, ולישלח ליה וליתי לגביה, סבר הכי מסתייעא מילתא טפי, (משום יגעתי ומצאתי. רש"י). (מנחות דף ז.).

 

 

א. כדי להשיג את התכלית והמטרה: קניית ידיעה רחבה בגמ' ובתוס', לא די בלימוד פעם אחת, אלא צריך לחזור כמה פעמים על לימודו. (ובספר "הדרן-עלך" עמ' י"ט כתב בשם מרן ה"חפץ-חיים" זצ"ל "אם לומד ולא חוזר, לא יצא מצות תלמוד-תורה").

 (ועל-ידי החזרה, בדרך-אגב, יבין את הפשט יותר טוב, וכמה שיחזור יותר יתבהרו יותר ויותר פרטים. ותועלת נוספת, שיתאמץ יותר ויתרכז יותר בשעת הלימוד בפעם הראשונה, כיון שיודע שיצטרך לחזור, וכל-שכן כשיודע שיצטרך להבחן).

 

"חזרות" אינם הידור-מצוה, או "שלימות" מיוחדת, אלא הם חיוב גמור, פעולה אלמנטרית שבלעדה אי-אפשר להצליח בלימוד (רחמנא לשיזבן), ומאחר וכל שאיפתו של בן-תורה היא "הצלחה בלימוד התורה" א"כ החזרות הן חלק מ"צורת-הלימוד של בן-תורה". (ובספר "הדרן-עלך" עמ' י"ט כתב בשם הגאון רח"פ שיינברג שליט"א, שדוקא בגלל חשיבותה העצומה של ה"חזרה" מתגבר ה"סיטרא אחרא" לעכב,  ועל-זה אפשר לקרוא "כל המקוּדָש מחברו – חָרֵב מחברו". ע"כ. ועיין שם בספר "הדרן-עלך" עוד הרבה מדברי גדולי-הדורות בענין זה).

 

ב. הדרך המקובלת היא לחזור בימי ששי ושבת-קודש ומוצש"ק, על לימודו במשך השבוע, ואחרי כמה שבועות לחזור שוב על כל  מה שלמד באותם שבועות, ולאחר תקופה ארוכה על פרקים שלמים.

 

יש שחשוב מאוד עבורם לחזור באותו יום, כך הדברים מתבהרים להם יותר וגם נקלטים בזיכרון היטב. אבל אם אין אפשרות (מבחינת הזמן וכיוצ"ב) כדאי מאוד לסכם את תוכן השקלא-וטריא, וכפי שנאמר לעיל, (ויש שטוב עבורם לסכם בכתב. ויש שטוב עבורם לחזור על הסיכומים הרבה פעמים, וראוי להתייעץ על-כך, כי לפעמים הדבר כרוך במאמץ גדול מדי שיכול להביא לכך שיצא שכרו בהפסדו).

 

יש תלמידים שיש להם נטיה לחזור באופן אחר ולפי סדר אחר, ואכן כל אחד צריך למצוא את סדר-החזרה המתאים עבורו, ורצוי מאוד להתייעץ על-כך .

 

ג. אמנם הדרך המעולה היא לחזור במהירות פעמים רבות, (והבקיאים הגדולים הגיעו לידיעתם המופלגת אך ורק על-ידי חזרות מרובות), אבל לשם כך צריך להתאמץ מאוד ולהקדיש לכך ממש את כל זמנו, ורק מי שזכה לדרגה מיוחדת של חשקת-הלימוד ואהבת-התורה יוכל לשקוד ולעמול בחזרות מרובות. (ולאורך כל השנים צריך שוב לחזור ולשנן תלמודו, ואם לא יעשה כן ישכח).

ומי שכן זכה להגיע לדרגה זו, אינו מרגיש שום קושי בזה, אלא להיפך מצטער על שאין לו יותר זמן כדי להוסיף עוד ועוד בלימודו.

 

ד. אמרו חז"ל (מגילה דף ו:) "לאוקמי גירסא – סייעתא דשמיא", ומכאן שההשתדלות בענין זה צריכה להיות כפולה, הן בעצם הלימוד והחזרה, והן כדי לזכות בסייעתא דשמיא.

 

בחזרות כדאי להשקיע, רק אם חוזר מהר ובהתלהבות.

חזרה לשם זיכרון, צריכה להעשות כאשר הגמרא כבר ידועה לפרטיה (ונזכרים בַּפרָטִים תוך-כדי החזרה), ומאידך לא כדאי שהחזרה תהיה באופן מכביד, ולכן החזרה צריכה בדוקא להעשות במהירות במרץ ובהתלהבות.

ואם אינו יכול לחזור באופן-זה, אלא לומד שוב באופן אטי מתוך התבוננות מחודשת בבירור הפשט (כיון שאינו מסתמך על הבנתו בעת הלימוד הראשון או מפני שאינו זוכר או מפני סיבה אחרת) עדיף (לענ"ד) שלא יחזור אלא ילמד גמרא חדשה. (כיון שחזרה אטית מעכבת מאוד את קצב ההספק, ומפני טעמים נוספים).

 

ה. תלמידים רבים מתלבטים בשאלות (שהן באמת שאלות חשובות וגם קריטיות) לאיזו תכלית מוביל הלימוד שלהם:

האם הם יֵצאו עם מטען של ידיעות? ואיזה סוג של ידיעות?, ואיך אפשר לעשות זאת בצורה הכי טובה?

כיצד אפשר לשקול בצורה נכונה, את הצורך לחזור עוד ועוד כדי לזכור, מול הצורך ללמוד עוד?

כמה צריך לזכור, ואם את כל הפרטים?

איך להתעודד כשלא זוכרים? ואם במשך הזמן ילמדו כיצד לזכור?

אם אינו מצליח (חלילה), עד כמה ניתן לייחס זאת למפריעים שונים, כגון: חברים, חוסר-שינה, חוסר-התמודדות.

ועוד ועוד.

(ואשריהם ואשרי חלקם, שאלו הן ההתלבטויות שלהם)!

 

היסוד הגדול: להחליט על האמצעים לפי התכלית, ז. א. להתבונן ולברר מהי התכלית הרצויה (מה הן שאיפותיו שהוא מעוניין להשיג על-ידי לימוד בקיאות), ואחרי שהתכלית ברורה, להתקדם עוד צעד ולנסות לברר באיזו דרך יוכל להשיג את התכלית הנ"ל, (הערה חשובה: בענין זה יש הרבה פרטים, וצריך ללבן את הנושא עם מי שיוכל לסייע לו להחליט נכון).

 

יסוד חשוב נוסף: כל אחד נוכח בהזדמנות כלשהי שבלימוד עם ריכוז-מחשבתי (מחמת סיבה מסויימת, כגון: כשמלמד אחרים, או כשצריך להבחן על הפרטים) הוא מבין יותר וזוכר יותר מפני שמרגיש מחוייב יותר.

 

ולכן חשוב מאוד להצטרף למסלול או מסגרת (או על-ידי שקובע זמן למבחן), שידרבנו אותו ויכריחו אותו  להזדרז בלימודו וגם לזכור את הפרטים  בבהירות.

 

יש שבטבעם הם אופטימיים כלפי עצמם וסוברים שדי-בכך שהם התחייבו ללמוד היטב ולהגיע להספק, אבל לצערנו בדרך-כלל אין בכחה של  "משמעת-עצמית" לגבור על כל המפריעים, ומי שחושב שכן יוכל לעמוד בהתחייבותו יוכל לנסות זאת פעם או פעמיים, ואם אכן יצליח - אשריו ואשרי חלקו.

(וכן יש הרבה אופנים ודרכים שעולים על הדעת, ופעמים שכדאי לבדוק במשך כמה ימים וכדו' אם הם מציאותיים).

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

לעילוי נשמת הרבנית מאטל ב"ר משה יהודה ע"ה

 

(ניתן להשיג בטל': 050-4125547)

עוד כתבות
חכמי זרזיס, 14/06/2015
מצוואתו הקדושה של רבינו ר' אלעזר מנחם מן שך זצוקללה"ה, 10/11/2011
מדמויות ההוד, 15/04/2011
בהונגריה היראי ה' קידשו את עצמם למטרה אחת - עמל התורה, 25/11/2010
במלאת תשעים שנה להסתלקותו של מרן הסבא מנובהרדוק זיע"א, 2/12/2009
מאתיים שנה להסתלקות רבי לוי יצחק מברדיטשוב - תשרי תק"ע-תש"ע, 17/10/2009
בממלכת הסבא מקלם, 28/06/2009
דור וסופריו, 12/06/2009
כתבות שפורסמו בעיתונות החרדית על עולי תימן, 29/04/2009
תגלית מרעישה מצוי בספר "אמרי בינה", 22/09/2008
Next Page  [6]

© כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים ולאתר שטייגן
עצם הגלישה והשימוש באתר הינו הודאה על הסכמה לתנאי השימוש.התכנים באתר נשלחים ע"י גולשים. אנו עושים את מירב המאמצים לבדוק זכויות יוצרים לתוכן. אם בכל זאת ישנו תוכן השייך לך או שאתה בעל הזכויות או כל תוכן פוגע אנא פנה אלינו דרך "צור קשר"
או בפקס 08-63608080  ונסירו מיידית. תודה על שיתוף הפעולה.
שותפים לאחזקת האתר: בטון מוחלק אחסון אתרים יהודי מתקדם ציוד משרדי לעסקים אנטי וירוס

בניית אתרים בניית אתרים