שטייגן פורטל עולם התורה
עכשיו באתר שטייגן
1043 אורחים
פסח

דרך חירות

27/04/2016

דרך חירות

כמה וכמה דברים עשו ועושים בליל הסדר משום 'דרך חירות', על שהוציאנו ה' יתברך מעבדות לחירות. במאמר שלפנינו נביא בעז"ה מקצת מן הדברים.

הסיבה

איתא במתני' פסחים (ריש פרק עשירי): אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. ופירש ברשב"ם: שיסב כדרך בני חורין במיטה ועל השולחן זכר לחירות. הרמב"ם (בפי' המשניות) כתב: וחייבנו לאכול בהסבה כדי שיאכל כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים עד שיהיה דרך חירות. ועוד כתב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ז): בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים, שנאמר (דברים ו'): ואותנו הוציא משם וגו'. ועל דבר זה צוה הקב"ה בתורה (דברים ה'): וזכרת כי עבד היית וגו'. כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית. לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות, ע"ש. ועי' בשו"ע סי' תעב'.

ובספר ארחות חיים (לרבי אהרן הכהן מלוניל – עמ' קעג') כתב: לפיכך כשסועד אדם בליל זה צריך להסב ולעמוד דרך חירות ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. ובבראשית רבה ובראש ילמדנו (מדרש תנחומא), סמך להסיבה מן התורה דכתיב 'ויסב אלקים את העם וגו' מלמד שהושיבן בהסיבה דרך בני מלכים מסובין רבוצין על מטותיהן.

כתב בספר האורה (רש"י - אחד מהספרים 'דבי רש"י' הוא 'ספר האורה'): הלילה הזה חייבין אנו להסב דרך חירות, כי עבדים היינו לפרעה במצרים, ויש לנו לראות כאלו אנחנו יצאנו ממצרים, שאלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, עדיין היינו משועבדים, ואפילו כולנו חכמים או נבונים ויודעים את התורה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, ומעשה בחמשה זקנים וחכמים נבונים וידועים ויודעים את התורה כולה, שהיו מסובין ומספרין ביציאת מצרים.

ובמאירי מפרש את דברי המשנה בריש פרק ערבי פסחים, ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, רצה לומר: שלא יאכל אלא בהסיבה דרך חירות כדי שירמוז בה סימן לחירות וגאולה ויתעורר לשבח מי שגמלנו טובה בגאולה וחירות משעבוד קשה ומגונה, ע"כ.

הסיבה על צד שמאל

כתב בספר אור זרוע (ח"ב - הלכות פסחים סימן רנו'): הסיבת ימין הסיבה אינה. אין זה דרך חירות אפילו שלא בשעת אכילה ואפילו בביהכ"נ כשנופלים על פניהם אין נופלין אלא על צד שמאל שנראין בני חורין יותר ככה פי' רב האי גאון. ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט. כלומר עוד טעם אחר יש בסעודה שהיא סכנה בהיסבת ימין ופירש [רשב"ם] שהוושט דרך ימין ואם יהיה מוטה לצד ימין פתחי כובע שעל פי הקנה נפתח ונקלף כלפי ימין ונכנס מאכל דרך הקנה ויהיה סכנה. (עי' שו"ע הל' פסח סי' תעב' סעי' ג').

אכילת קרבן פסח דוקא צלי

כתב בספר החינוך (מצוה ז'): משרשי מצוה זו, מה שכתוב בשחיטתו, לזכור נס יציאת מצרים. וזהו שנצטוינו לאכלו צלי דוקא, לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי, לפי שהוא מאכל טוב ומוטעם, אבל שאר העם אינם יכולים לאכול מעט בשר שתשיג ידם כי אם מבושל, כדי למלא בטנם. ואנו שאוכלים הפסח לזכרון שיצאנו לחירות להיות ממלכת כהנים ועם קדוש ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חירות ושרות, ע"ש.

שלא להותיר מבשר הפסח

כתב בספר החינוך (מצוה ח'): משרשי מצוה זו, מה שכתוב בשחיטתו, לזכור ניסי מצרים. וזה שנצטוינו שלא להותיר ממנו, הענין הוא כדרך מלכים ושרים שאינם צריכים להותיר מתבשילם מיום אל יום, ועל כן אמר שאם יותר ממנו שישרף כדבר שאין חפץ בו, כדרך מלכי אדמה. וכל זה לזכור ולקבוע בלב שבאותו זמן גאלנו השם יתברך מעבדות, ונעשינו בני חורין, וזכינו למלכות ולגדולה.

שלא להוציא מבשר הפסח חוצה

כתב בספר החינוך (מצוה טו'): משרשי מצוה זו, מה שכתבנו, לזכר ניסי מצרים, ומפני שנעשינו אדונים, באה המצוה עליו שיהא נאכל במקום החבורה, ולא נוציאהו לחוץ. כדרך מלכי ארץ שכל המוכן להם נאכל בהיכלם ברוב עם שלהם. ודלת הארץ בעת יכינו סעודה גדולה, ישלחו ממנה לחוץ מנות לרעיהם לפי שהוא חדוש אצלם.

שלא לשבור עצם בקרבן פסח

כתב בספר החינוך (מצוה טז'): משרשי המצוה, לזכור ניסי מצרים, כמו שכתבנו באחרות. וגם זה גזעו מן השורש הנזכר, שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחלת בואנו להיות סגולת כל העמים ממלכת כהנים ועם קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין נקבע בנפשותינו הדבר לעולם.

ד' כוסות

איתא בגמ' פסחים (קט' ע"ב): ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין (עי' רשב"ם שם צט' ע"ב בד"ה ולא יפחתו). היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה? והתניא: לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי, ולא יקנח תרי, ולא יעשה צרכיו תרי. אמר רב נחמן: אמר קרא ליל שמרים - ליל המשומר ובא מן המזיקין. רבא אמר: כוס של ברכה מצטרף לטובה, ואינו מצטרף לרעה. רבינא אמר: ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות, כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא. – ואין מצטרפין זה לזה – רשב"ם. (עי' ר"ן פסחים קח' ע"ב, בד"ה מה מעלה).

כתב במחזור ויטרי (הלכות פסח סי' עב'): ואינו צריך היסבה באכילת מרור. אלא במצה ויין בלבד. מפני שהמרור זכר לעבדות. אבל מצה (ביציאת מצרים שלא הספיק בציקם להחמיץ) ויין (כנגד ד' לשונות של גאולה) זכר לחירות. והסיבה דרך חירות. (עי' שו"ע הל' פסח סי' תעב' סעי' ז' ומ"ב ס"ק יט'. וע"ע שו"ע שם סי' תעה' סעי' א').

ברכת המזון ע"י בעל הבית

כתב בספר המנהגים (לר"א טירנא, הגהות המנהגים ליל הסדר): ומה דנוהגין הבעלי בתים לברך ברכת המזון בעצמן בשני לילי פסח כדי שיברך הוא כל הארבע כוסות, אבל אין קפידא אם יברך אחר, אגודה (פסחים סי' צ"ז). ובשם מהר"ש (סי' שמ"ה) מפני שנראה גדול הבית במה שעשה הסדר, עכ"ל. ואין נ"ל טעם זה, אך נ"ל משום דגרסינן בפרק אלו נאמרין (סוטה לח' ע"ב): אמר ריב"ל אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר (משלי כב' ט'): טוב עין הוא יברך, [אל תקרי יבורך אלא יברך] ועכשיו נראה בעל הבית טוב עין במה שמחלק לכל בני הבית ונוהג עצמו דרך חירות, וכן אמר בתחילה באגדה: כל דכפין ייתי ויכול שבזה נראה טוב עין. גם נראה דאומר כל דכפין וכו' כדי להראות עצמו בחירות, כי זה חירות ושמחה וא"כ לו נאה לברך ולהודות, ע"ש.

כלים נאים

כתוב בספר מהרי"ל (מנהגים - סדר ההגדה): כל ימות השנה טוב למנוע כלים נאים למען מיעוט שררה זכר לחורבן. לבד מלילות הסדר לפי שהתורה הזהירה להראות דרך חירות, וכן בא"ח. על דרך שמשתמשין בכלי כסף וזהב ובגדי צבעונים באותה הלילה. ואפי' כלים הממושכנים בידו מן הגוים מותר להשים אותם על שלחן מיוחד לשמוח בראותם. וכן העיד שעשה כן אביו מהר"ם סג"ל. (עי' מ"ב סי' סי' תעב' ס"ק ו').

טיבול הכרפס

כתב השל"ה (מסכת פסחים): הטיבול ראשון, כרפס בחומץ או במי מלח עזין, כדי שישאל התינוק, וישיבו לו 'עבדים היינו כו' ויוציאנו' וגו', והטיבול בחומץ, כי כן היו משועבדים תחת מעוול וחומץ. אמנם, ענין הטיבול בעצמו הוא דרך חירות, כדרך שהשרים נוהגין. וענין זה, רומז לתינוק 'נער ישראל ואוהבהו' (הושע יא' א'). רצוני לומר, להתחלת גאולתם שהיו בקטנות גאולתם כמו בעת לקיחתם הפסח, אבל כשנתגדלו בגאולה שהיתה הגאולה מפורסמת, על זה תבוא אחר כך סיפור ההגדה ויתר המצוות.

מזיגת הכוס

כתב הלבוש (סי' תעג'): ומוזגין כוס ראשון, ואם אפשר לו לא ימזוג הבעל הבית עצמו, אלא על ידי אחר שיהא לו כמשרתו, כלומר דרך חירות, שכל מעשה הלילה הזה יעשה דרך חירות זכר ליציאת מצרים (רמ"א סי' תעג' סעי' א'. וכן מדויק לשון השו"ע שם שכתב 'מוזגין לו').

 

עוד...
העבודות והחומרות, 3/04/2017
דרך חירות, 27/04/2016
שלא שינו את שמם, 6/04/2014
בניית אתרים בניית אתרים